מה נעשה לפני שנכנס הביתה ?

"סיימתי "משמרת" אחת בעבודה, ועכשיו אני צריכה.ך להתחיל "משמרת" שניה בבית".

"אני לא מצליח.ה לעשות את הסוויץ' הזה מהעבודה, ולהיות עם הילדים".

"ברגע שאני נכנס.ת הביתה, אני מרגיש.ה חסר.ת סבלנות לילדים שלי!".

---

משפטים מהסוג הזה שמעתי לא אחת מחברות וקולגות, ויותר מזה, חוויתי אותם לא מעט על עצמי!

כעורכת דין "ביליתי" מספר רב של שנים בדיונים בבתי משפט,

בהתנצחויות אין סופיות, בהוצאת אנרגיות גבוהות,

עד כדי כך שמצאתי את עצמי מגיעה הביתה לשלושה זאטוטים,

שלא היו מודעים (ובינינו גם לא עניין אותם) שאמא קמה מוקדם בבוקר,

מיהרה לדיון בבימ"ש (כי מומלץ מניסיון אישי, לא לאחר (😊),

ובסיום היום מיהרה לאסוף אותם כשהיא מרוקנת ועייפה.

אין מזדהה יותר ממני עם תחושת העייפות הזאת, מלווה בכמיהה להגיע הביתה, להחליף למדי ב' (אני אישית בעד פיג'מה, ושא"צ (שנת אחר הצהריים) אחד ארוך).

לא אחת נשאלתי על ידי הורים, אוקיי אז מה עושים כדי לעשות את "הסוויץ הזה בין העבודה לבית על מנת לחזור יותר פנויים עבור הילדים?"

אז בתור התחלה, אני מציעה שהחל ממחר כשנחזור מהעבודה,

רגע לפני שנפגוש אותם,

נעצום עיניים לכמה דקות (לא חובה אך מומלץ בחום מניסיון (😊),

ניקח מספר נשימות ארוכות אל הבטן,

נזכיר לעצמנו שהילדים שלנו לא מודעים ליום המורכב שעברנו בעבודה,

וכי כל מה שהם צריכים מאיתנו הוא שנהיה שם עבורם, נכיל אותם ונקשיב ליום שעבר עליהם (למי מהם שרוצה לשתף 😊).

ולאחר הנשימה העמוקה שניקח, כשנפגוש אותם, נחבק אותם חזק חזק אלינו ונאמר להם (כל יום מחדש!), כמה התגעגענו אליהם, וכמה שמחנו לסיים את יום העבודה, כדי לפגוש אותם!