בגישת אדלר
הדרכת הורים בגישת אדלר
אז מהי הדרכת הורים בגישת אדלר ? גישת אדלר דוגלת בכבוד הדדי בין ההורים לילדיהם והבנת הצרכים השונים שלהם (פסיכולוגים, רגשיים וחברתיים) ובדרכים לשיפור התקשורת ועידוד לשיתוף פעולה כבסיס ליצירת אווירה משפחתית טובה.
הורות בעידן המודרני מצריכה מהורים רבים לפתח ידע ויכולת להתמודד עם סוגיות בהן יש קושי להגיב או לפעול נכון. צעד אחר צעד, נזהה את האתגרים והקשיים הקיימים, נבין את הדינימיקה בבית ביניכם לבין הילדים, ובינם לבין עצמם, ויחד נייצר פתרונות מעשיים המתאימים למשפחה שלכם, תוך התווית הדרך לשיפור ההורות.
אני מאמינה בייעוץ קצר ותכליתי שמניב תוצאות כבר לאחר המפגשים הראשונים, שיש בו על מנת להעניק לכם את הידע והכלים להתמודדות עם האתגרים שבדרך, החל מאופן ההתנהלות הרצוי בשגרת היום ודרך התלבטויות חינוכיות כדוגמת הצבת חוקים וגבולות, התמודדות עם התנהגויות מפריעות של ילדכם ועוד.
לא בטוחים אם אתם זקוקים להדרכת הורים ורוצים להתייעץ ?
תחושת שייכות חיונית עבור ילדינו כמו אוויר לנשימה!
תחושת שייכות היא תחושה של הילד שלנו שהוא אהוב, נחוץ ויכול. בשנותיו הראשונות המשפחה משמשת שדה חברתי עבורו, ולכן ככל שבני המשפחה יביעו יותר אהבה, במילים ובהתנהגות, וככל שיאפשרו לילד לתרום ולהרגיש נחוץ, כך יגברו סיכויו לחוש תחושת שייכות.
כולנו בסופו של דבר רוצים להרגיש מורגשים, אהובים, שרואים אותנו, ומעריכים את התרומה והנחיצות שלנו.
בהתאם לגישה האדלריאנית מדובר במטרת העל של החיים: צורך קיומי, בלעדיו לא נוכל להיות.
אנחנו כהורים יכולים נוכל לאפשר לילדים שלנו להרגיש במיטבם, בראש ובראשונה כשנקבל אותם כפי שהם ונראה להם שאנחנו אוהבים אותם ללא תנאי (וללא ביקורת או שיפוט).
בנוסף, נעשה כל מה שיצור עבורם את ההרגשה שהם נחוצים, יכולים, התורמים לבית, לבני הבית ולעצמם. חשוב לצורך כך לאפשר להם לבצע משימות, כמו למשל: לפנות מדיח, לשמור על האחות הקטנה, לפנות כלים מהשולחן, להתלבש לבד, לנעול נעליים, לאכול לבד וכו. עלינו לזכור שכל משימה או אחריות שניתן לילדים שלנו צריכות להיות תואמות גיל (כך למשל לא נאפשר לילד שלנו בן ה 5 לשמור על אחיו הקטן, כשאין מבוגר אחראי בבית).
חשוב לזכור: כשהילד שלנו מרגיש תחושת שייכות, תגדל הסבירות לשיתוף פעולה מצידו, מאחר והוא מרגיש חלק אהוב ונחוץ במשפחה. ולהפך, ככל שתחושת השייכות של הילד שלנו לא תהיה במיטבה, כך תגדל הסבירות שינקוט (באופן לא מודע או מכוון) בדרך של התנהגות מפריעה (ראו הרחבה בענין זה בחלק של "התנהגויות מפריעות").
בין אחים מתקיימת מערכת יחסים מורכבת, אינטימית וקרובה. לנו כהורים יש את הנטייה להתבונן על מערכת היחסים הזאת באמצעות המריבות שלהם. אולם, עלינו להתייחס במידה שווה לכל סוגי הקשרים שיש בין הילדים שלנו, ולהימנע מלצבוע את איכות הקשר ביניהם בצבע שחור, רק בגלל שהם רבים.
זכרו מריבות בין אחים, הן רק חלק אחד מהיחסים ביניהם.
המריבות בין הילדים שלנו יכולות להיות מריבות "טבעיות" שנסמכות על שליטה במשאבים, למשל מי צופה עכשיו בטלויזיה, מי יושב בשולחן ליד אבא, מי מחלק את החטיף לאחים שלו ועוד. ויכולות להיות גם מריבות "מטרתיות", כשהאג'נדה העומדת מאחוריהן היא מי מצליח למשוך יותר את תשומת הלב ההורית.
הורים רבים מתעלמים מהעובדה שמריבות בין האחים מקנות לילדיהם יכולות רבות, כמו למשל היכולת להתגמש, היכולת לנצח, היכולת להפסיד, היכולת לוותר, והיכולת לעמוד על שלהם.
ההתערבות שלנו כהורים צריכה להיות תמיד מידתית, ובהתאם לגבולות ברורים שהצבנו לעצמנו.
לעולם לא נתערב באופן שיפוטי, מאחר ובמקום בו יש שופט, יש בהכרח גם "רשע" וגם "קורבן" ולא היינו רוצים לתייג את הילדים שלנו ככאלו. במקום זאת, נכניס את הילדים לסירה אחת, נגביר את תחושת השייכות שלהם, נמנע מתחרות ביניהם, ונעודד אותם במקרים בהם אנחנו רואים שיתוף פעולה ביניהם!
העידוד הוא מסר שמגביר את מידת ההערכה העצמית של הילדים שלנו בעיניי עצמם, ומחזק את תחושת המסוגלות שלהם.
קל לנו לעודד על הצלחות ועל הישגים של הילדים שלנו, כמו למשל כשהבן שלי חזר עם ציור יפה שצייר בגן, או הבת שלי חזרה מבית ספר עם ציון גבוה שקיבלה בבחינה במדעים.
אולם, האתגר החשוב עבורינו, הוא ללמוד לעודד אותם, ולהיות שם עבורם דווקא ברגעי הקושי שלהם, למשל כשלבן שלי נמרח הצבע על הציור והוא מתובכל מזה, או שהבת שלי לא צלחה את הבחינה בחשבון.
ילד שיחווה מאיתנו עידוד גם ברגעים של חוסר הצלחה, ידע להרים את עצמו בהמשך לבד. תחילה בעזרת העידוד החיצוני שלנו ובהמשך ע"י עידוד עצמי, בזכות המודלינג שנעשה לו.
עידוד הוא לא רק אריזה יפה של מילים ומטרת העידוד היא לא לעודד התנהגות רצויה, על מנת שתזור, אלא על מנת להגדיל את תחושת הערך ותחושת הדימוי העצמי הטובה של הילדים שלנו.
זכרו: לעודד את ילדינו זאת בחירה של הורה מודע ויוזם. עלינו להתמקד בכוונות ולא בתוצאה של המעשים שלהם, תוך זיהוי הרצון הטוב שמאחורי הפעולה של הילד.
הורים רבים נוטים לחשוב שהילד שלהם "עושה להם דווקא". "הרי הוא יודע שאצלנו בבית לא מרביצים" או "היא יודעת שאצלנו בבית לא צורחים בקולי קולות", "אז למה הוא/היא עושים את זה? בפרשנות ההורית שלנו הם "עושים לי דווקא!"
אז זהו ש... מדובר בטעות שכיחה.
התנהגות הילדים לעולם אינה מכוונת נגדנו ההורים – אם כי תמיד מכוונת בעד עצמם!
ילדינו משתמשים, באופן לא מודע ומכוון, באותה התנהגות מפריעה כי הם חושבים שהיא פועלת לטובתם. אמא ואבא סוף סוף מתייחסים אליהם (הם חושבים לעצמם) ופחות חשוב עבורם שההתייחסות של ההורים שלילית, כל עוד היא קיימת!
ככל שאנחנו ההורים ננמקד את הפוקוס שלנו על סוג התנהגות מסויים של הילד שלנו, כך סביר להניח שאותה התנהגות תתחזק ותתעצם יותר. כך למשל אם אני אשים דגש כל פעם מחדש על הצעקות של הילדה שלי ואעיר לה עליהן באופן עקבי, כך גדל הסיכוי שהיא תמשיך לצעוק.
זכרו: התנהגות מפריעה זאת הדרך של הילד שלנו לאותת לנו שהוא לא מרגיש שייך, שהוא רוצה/זקוק לכך שנתייחס אליו אחרת, ולא משנה כמה אנחנו ההורים חושבים שהוא מקבל מאיתנו "מעל ומעבר".
הדרך לפתרון היא קודם כל שינוי הפרשנות שלנו להתנהגות הילד, וההבנה שלנו שדווקא כשהוא מתנהג ככה הוא זקוק לנו, שנהיה שם לצידו ונכווין אותו אחרת. אחרי שנשנה את הפרשנות שלנו להתנהגותו קצרה הדרך לשינוי ההתנהגות המפריעה שלו והפיכתה להתנהגות המועילה לו ולסביבה (ראו הרחבה לנושא זה בחלק "עידוד והעצמה).
כאמא או אבא בפעם הראשונה, רובנו לא יודעים כיצד להביא לידי ביטוי, בפועל, במעשים את הרצון שלנו להעניק לילדים שלנו את הטוב ביותר. אנחנו לא יודעים אם אנחנו פועלים נכון, מה ההשלכות העתידיות של האופן שבו אנחנו מדברים לילדים, מחנכים אותם ומשפיעים עליהם.
כהורים אנחנו מתמודדים עם דילמות מורכבות יום יום.
בתקופה מורכבת זו, הדילמות וההתמודדויות מקבלות משנה תוקף ומגיעות בעוצמה גבוהה ובמידה רבה יותר. מומלץ כבר מהשלב הזה להסתייע בהדרכה מכוונת, שמאפשרת לכם ההורים ללמוד כיצד להתנהל באופן המיטבי עם התינוקות שלכם, ויתרה מכך תאפשר לכם לקבל ביטחון ועידוד בדרך החדשה בה אתם צועדים.
זכרו: הורות היא שריר שצריך ואפשר לאמן אותו על בסיס יומי עוד לפני רגע הלידה המיוחל ובוודאי שלאחריו.
יכולת התמודדות עם מצבי חוסר שיתוף פעולה כמו למשל מאבקי כוח, התקפי זעם, וקושי בדחיית סיפוקים
שינוי דפוס תגובה מ-הורה ריאקטיבי ל-הורה פרואקטיבי
תקשורת מקרבת ככלי לשיפור אווירה טובה ויחסים טובים בבית
שינוי פרשנות ככלי להבנת עולמם של ילדינו
הבנת התפקיד ההורי שלנו בין היתר, דרך העצמת תחושת המסוגלות והדימוי עצמי של הילדים
הכלים אותם תקבלו במסגרות ההדרכות
