כמות לא עולה על איכות

אז תגידו ...

כמה פעמים יצא לכם "להלקות" את עצמכם, על כך שאתם לא נמצאים מספיק בבית עם הילדים?

כמה פעמים חשתם רגשי אשם על כך שאתם בעבודה ולא פנויים עבורם רב שעות היום?

או כמה פעמים חשבתם שהעדרות שלכם מהבית, פוגעת ולבטח לא מיטיבה עם הילדים שלכם?

אז תרשו לי להעלות כאן רעיון חשוב:

כמות לא עולה בהכרח על איכות!

יש לא מעט הורים שנמצאים הרבה שעות בבית לצד הילדים,

אבל בתכלס לא נמצאים איתם רגשית.

מה שחשוב עבורינו כהורים הוא לשאול את עצמנו,

מה אנחנו יכולים לעשות עם הילדים כשאנחנו סוף סוף בבית.

ממליצה בחום לבחון, מדי פעם, בינינו לבין עצמנו, את השאלות הבאות:

האם אנחנו באמת נמצאים שם בשבילם,

כשהם רוצים לשתף אותנו באירוע שקרה להם בגן או בבית ספר;

האם כשהם משתפים אותנו, אנחנו שומעים אותם או מקשיבים להם (הבדל משמעותי!),

או שאולי אנחנו נמצאים לצידם,

אך במקביל עסוקים בעבודות הבית/בגלישה בפייסבוק/אינסטגרם/

בווטסאפ/שיחות טלפון או כל גורם אחר שמסית את תשומת ליבנו.

ולא, אני בהחלט לא מציעה שאת כל הזמן שאנחנו בבית נפנה אך ורק אליהם

(חשוב גם ללמד אותם להשתעמם ולהעסיק את עצמם-אבל זה נושא למאמר אחר (-:)

מה שאני כן מציעה הוא שכשאנחנו כבר מתפנים אליהם,

נעשה את זה באופן מלא, בלי הסחות דעות,

ופשוט נהיה שם בשבילם באותו הרגע:

נקשיב להם, נתעניין בהם,

נשתף אותם ביום שעבר עלינו,

ובעיקר ניתן להם להבין שאנחנו, ברגע הזה ממש,

נמצאים כאן על מנת להיות כאן בשבילם!