איזון בית עבודה ≠ איזון הורות עבודה

אני מאמינה שיצא לכם לשמוע וגם לחוות מנסיון את המושג איזון בית עבודה. בשנים האחרונות החלה להתפתח ההבנה בהרבה מאד ארגונים שכדאי ורצוי לשים דגש על איזון בין הבית לעבודה, כאשר תוך כדי כך גם גברה ההתחשבות וההתערבות במילוי תוכן שעות הפנאי של העובדים.

כך תמצאו לא מעט ארגונים שמאפשרים לעובדים לסיים יום עבודה מוקדם יותר על מנת להתפנות לפנאי ולמשפחה, כמו כן נפתחה הההזדמנות לעובדים לשלב את זמן העבודה, חלקו מהארגון, חלקו מהבית (עבודה היברידית).

בד בבד גדלה גם המודעות לצורך הגובר בגיוס צוותים האמונים על ה EMPLOYEE EXPERIENCE בארגון, אותם צוותים שמטבע הדברים מארגנים לעובדים ימי כיף, ופעילויות שונות שימלאו להם את שעות הפנאי.

המטרה מבורכת: לאפשר לעובד להגיע לעבודה עם מוטיביציה גבוהה יותר ופניות נפשית גדולה יותר, וכך בהתאם גם התפוקה שלו תגדל, הביצועים שלו ישתפרו ושני הצדדים (הארגון והעובד) יצאו נשכרים.

אולם, אם נחשוב לעומק נבין שכל ה FACILITIES האלו שארגונים אלו מספקים לעובדיהם, אינם נותנים פתרון לקושי והאתגר הניצבים בפני אותם עובדים הורים המתקשים להגיע לאיזון המיטבי עם משפחתם.

ישנם הרבה הורים שאינם מצליחים לקדם ולקיים מערכת יחסים טובה עם ילדיהם - הורים אלו מסיימים את עבודתם, כשהם חוזרים לבית קולני, שמתנהל לרב על "טורים גבוהים", כולל מריבות בין אחים, כעסים של ילדים על הוריהם, תשומת לב יתרה ועוד. בינינו, הורים אלו מעדיפים, לא אחת, להגיע מאוחר יותר הביתה לאחר שהילדים כבר ישנים, בכדי "לקנות" לעצמם מעט שקט ורוגע לאחר יום עבודה עמוס.

אז בואו נשאל את עצמנו, מה עשינו בעצם כשאפשרנו להם לצאת מוקדם הביתה או לעבוד מהבית, מבלי שסיפקנו להם סיוע וכלים לקיום "בית מאוזן".

ושלא תבינו לא נכון, אני סבורה ש WORK LIFE BALANCE היא יוזמה מבורכת ובעלת ערך, אבל ממליצה במקביל לזכור גם את החלק השני של המשוואה, שאם הוא לא יתקיים, אז לא באמת נאפשר איזון אופטימלי עבור העובדים שלנו.

וכשנבין ונפנים ש WORK LIFE BALANCE לא שווה WORK PARNTING BALANCE ושעלינו להשקיע גם בצד האחר של המשוואה, אז נוכל לייעל את העשייה במציאת האיזון הנכון והמיטבי עבור הארגונים ועובדיהם.