top of page

הורים כמגדלור, לא כמרכז בקרה

מאת: מיטל הרשקו, מדריכת הורים בגישת אדלר


נקודת המוצא שלנו כהורים היא להיטיב עם ילדינו. אנחנו סבורים כי מאחר ואנחנו אלה שהבאנו אותם לעולם, ואנחנו אלה שחיים במחיצתם מרגע לידתם, אנחנו יודעים טוב יותר מכל אחד אחר, מה טוב עבורם.


הרי עוד מינקותם החלטנו איך יראה סדר היום שלהם: מה הם יאכלו, מתי יאכלו, מה ילבשו, מתי יתקלחו, מתי ילכו לישון וכו'. עם זאת מתוך הכוונה הטובה שלנו להגן עליהם, לחמול או פשוט לסייע, אנחנו מונעים מהם את היכולת לנסות ולהתמודד בחיים. 


עלינו לזכור שהתפקיד ההורי שלנו הוא להיות עבורם מגדלור ולא לשמש עבורם "מרכז שליטה ובקרה".



ממש כמו המגדלור הניצב על שפת הים, המאיר באלומת אור לעבר הסירה השטה במים, והמאפשר לה לנווט בין הגלים, לאורו - כך אנחנו ההורים צריכים להתנהל עם הילדים שלנו.


עלינו להיות נוכחים עבורם, להאיר להם את הדרך, ובו בזמן לאפשר להם להתנהל בעצמאות, למצוא פתרונות לאתגרים, ועל ידי כך להכיר בכוחות והיכולות שלהם.


הילדים שלנו צריכים ללמוד לפתח לעצמם, עמוד שדרה רגשי - כזה שיאפשר להם לבטוח ולהאמין בעצמם ובדרך בה הם הולכים - אחרת איך הם יוכלו לסגל לעצמם מיומנויות להתמודד עם אתגרי החיים ??


ואולם, כשאנחנו מחליטים עבורם מה טוב בשבילם (ומה לא), כשאנחנו לא מתייעצים איתם, לא מקשיבים לקולם, ולא מאפשרים להם לבחור, אנחנו למעשה אומרים להם "אין לכם קול" או "אתם לא נחשבים". ילדים כאלה עלולים לגדול בתחושה של חוסר ערך עצמי, חוסר מסוגלות ותלות באחר.


ככל שהילדים שלנו גדלים, עלינו כהורים לשחרר את האחיזה שלנו בהם

תחשבו על זה, אם נמשיך לקחת עבורם החלטות יומיומיות, כמו למשל: איזה חבר רצוי שהוא יזמין אליו אחה"צ, או איזו שמלה ראוי שהיא תלבש בבוקר לגן, או מה הם יאכלו לארוחת הערב, או מה עליה להשיב לחברה בתגובה להערה שאמרה לה בגן, נמנע מהם למעשה למידה של לקיחת אחריות, הסקת מסקנות, התמודדות עם טעויות, ובעיקר נמנע מהם את ההזדמנות לפתח תחושת ערך וביטחון בעצמם וביכולות שלהם!


שחרור השליטה אין משמעו שחרור מאחריותנו כהורים 

נמשיך לקחת אחריות, אך נעשה זאת בשלושה תחומים בהם אנחנו נחוצים: 

הבריאות שלהם (ניקח אחריות למשל על צחצוח השיניים, שמירה על היגיינת הגוף, אכילת מזון בריא, ביקור אצל רופא ועוד..), הביטחון הפיסי והרגשי שלהם (ניקח אחריות למשל על קיומו של שיח מכבד, ולא נאפשר אלימות פיסית ומילולית), והבטיחות שלהם (ניקח אחריות למשל על הצורך של כל בני המשפחה לחגור חגורת בטיחות בכל נסיעה, ועל כך שילדים חוצים כביש לבד לאחר גיל 9, ולאחר תרגול משותף איתנו).

 

לסיכום,

בואו נזכור שהילדים שלנו צריכים לסגל לעצמם יכולות להתמודד עם אתגרי החיים, והם יוכלו לעשות זאת רק אם נאפשר להם, ולא נפריע להם בדרך. כל שעלינו לעשות בזמן הזה הוא פשוט להיות נוכחים ומאירים בדיוק כמו המגדלור. לפעמים נהיה נוכחים בשקט, לפעמים נחווה דעה (ולא נחליט עבורם), אך בעיקר נאפשר להם לחוות, להתנסות, וללמוד מטעויות. רק כך, הם יפתחו כישורים ומיומנויות שיאפשרו להם להתמודד בבטחון ולהחליט עבור עצמם.



 










80 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

Comments


bottom of page